<h1>פירוש הראב"ד מכת"י</h1>
<h2>דף ב.</h2>
(ויקרא ג' ב') [וסמך ידו על ראש] קרבנו, לא קרבן אביו. קרבנו לא קרבן אחר. קרבנו לא קרבן הגר. שרבי יהודה אומר אין היורש סומך. קרבנו לא הבכור וכו'. קרבנו לא המעשר וכו'. קרבנו לא הפסח וכו'. [תורת כהנים ויקרא דבורא דנדבה פי"ז הלכה ג'—ו']. קרבנו ולא קרבן אביו. פי' אם מת אביו והניח לו שלמים מביאם ואינו סומך עליהם ור' יהודה היא שר' יהודה אומר אין היורש סומך. ורבנן פליגי עליה במסכת מנחות פ' שתי מדות [צ"ג ע"א] והתם מפרש טעמייהו. קרבנו ולא קרבן חבירו. קשיא לי היינו ידו ולא שלוחו דאמרן לעיל [ה"א]. ואיכא למימר דמהתם ממעטינן שאינו יכול לומר לשלוחו סמוך תחתי על ראש קרבני אלא הוא בעצמו יסמוך, והכא ממעט שאם שלח חבירו קרבנו ממדינת הים אין חבירו סומך בשבילו על קרבנו דלא תימא כיון דאין בעליו כאן שיסמוך חבירו תחתיו קמ"ל. קרבנו ולא הבכור. כלומר בשלמים קיימינן וקא ממעט קרבן אחר ומאי ניהו בכור שיכול והד"ה, וכן מעשר וכן פסח. ובמנחות פרק שתי מדות [צ"ב ע"ב] קא פריך להנך דלא צריך קרא למעוטינהו דמה לשלמים שכן טעונין מתן ארבע ונסכים ותנופת חזה ושוק. אלא קראי אסמכתא בעלמא ועיקר קרבנו קרבנו לכדאמרן למעוטי קרבן גוי מסמיכה ולמעוטי קרבן חבירו. ובפרשת עולה קא ממעטינן לגוים מסמיכה, דאינהו לא סמכי דכתיב בני ישראל סומכין ואין הגוים סומכין, והכא ממעטינן דאין קרבנן טעון סמיכה אפילו על יד ישראל. ואי קשיא לך היכי דריש תלתא קרבנו בסמיכה והא לא כתיבי אלא תרי דבפרשת ואם עז לא כתיב קרבנו אלא וסמך ידו על ראשו. איכא למימר על קרבנו דרישא קא סמיך דכתיב ואם עז קרבנו וסמיך ליה וסמך ידו על ראשו, וקרבנו קרבנו קמאי דבן בקר ובן צאן דרשינן להו לעיל שכל המביא שלמים או שום קרבן מביא שלומים לעולם אבל בעז לא כתיב בה שלמים ומשום הכי לא מידריש להאי דרשא אלא דרשינן ליה לסמיכה כדאמרן.
<h2>דף טו.</h2>
[ויקרא ד' כ"ד] ושחט אותו, ולא תמורתו. כשהוא אומר למטה ושחט אותו, ולא חילופה ולא ולדה ולא תמורתה. מיכן היה רבי שמעון אומר חמש חטאות הן מיתות, ולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה ושכיפרו בעליה ושעברה שנתה. אי אתה יכול לומר ולד חטאת בציבור שאין הצבור מביאים נקיבה, ואין תמורת חטאת בצבור שאין הצבור ממירין, ולא חטאת שמתו בעליה שאין צבור מתים. שכיפרו בעליה ושעברה שנתה יכול יהו מתות בצבור, אמרת לאו, ילמדו סתומות ממפורשות מה מפורשות ולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה ביחיד דברים אמורים ולא בצבור אף שכיפרו בעלים ושעברה שנתה ביחיד דברים אמורים ולא בצבור. [תורת כהנים ויקרא דבורא דחובה פרשה ו' ה"ט]. ולא חלופה ולא תמורתה. חלופה כגון שאבדה והפריש אחרת תחתיה ואח"כ נמצאת הראשונה, אחת מהן תקרב חטאת והשניה תמות לדעת ר' שמעון. אבל לדעת חכמים אין חטאת מתה אלא שנמצאת אחר שנתכפרו הבעלים, והכי איתא לפלוגתייהו בתמורה. ור' יהודה פליג נמי אצבור ואמר דחטאת צבור נמי מתה אחר שנתכפרו הבעלים. תמורתה, זו תחת זו זו חליפי זו. ור' שמעון בחד מקום גמיר להו ומשום הכי יליף להו מהדדי, והכי איתא בהוריות [ו' ע"ב].
<h2>דף טז:</h2>
[ויקרא כ"ז י'] יהיה קודש, מלמד שהקדושה חלה עליה בבעלת מום קבוע. והלא דין הוא ומה אם הקודש שהוא עושה תמורה אין קדושה חלה עליה בבעלת מום קבוע, תמורה שאינה עושה תמורה אינו דין שלא תהא קדושה חלה עליה בבעלת מום קבוע, ת"ל יהיה קודש, מלמד שקדושה חלה עליה בבעלת מום קבוע. [תורת כהנים בחוקתי פ"ט הט"ו]. מלמד שהתמורה קדושה חלה עליה בבעלת מום קבוע. פירוש שאינה יוצאה לחולין ליגזז וליעבד ואפילו ע"י פדיון מה שאין כן בתחלת הקדש.
<h2>דף יח.</h2>
מנין לרבות חמש חטאות מתות, ת"ל [ויקרא י"א ד'] ממעלי הגרה טמא. מנין לרבות פסולי המוקדשים, ת"ל ומפריסי הפרסה טמא. מנין לרבות חלב חמש חטאות מתות, ת"ל ממעלי הגרה טמא. מנין לרבות חלב פסולי המוקדשים, ת"ל מן השסועה טמא. [תורת כהנים שמיני פ"ד ה"א]. ומנין לרבות חמש חטאות מתות ת"ל מעלה גרה טמא. נראה לי דההוא דמשנה תורה דריש השתא ודייק' נמי דקתני השסועה טמא והיא השסועה הכתובה במשנה תורה. א"נ מעלה גרה דכתיב בגמל ומעלה גרה דכתיבי בשפן וארנבת יתירי נינהו כדאמ' לקמן, דהוה מצי למכתבינהו כולהו בחד קרא כדכתבינהו במשנה תורה את הגמל ואת הארנבת ואת השפן כי מעלה גרה המה ופרסה לא הפריסו טמאים המה לכם ולמה לי למפרט בהו בכל חד וחד מעלי גרה, ש"מ לרבויי חמש חטאות מתות. הא דקתני מנין לרבות פסולי המוקדשין, פי' שאם עבר ושחטן קודם פדייה משום דבעינן העמדה והערכה. ומנין לרבות חלב פסולי המוקדשין, פי' בין לפני פדיונם בין לאחר פדיונם. והכי אמרינן בבכורות [ט"ו ע"א] תזבח ולא גיזה ואכלת ולא לכלביך בשר ולא חלב. ומיהו הנך כולהו מדרבנן נינהו דהא אמרינן במתני' דמעילה [י"ב ע"ב] חלב המוקדשין וביצי תורים לא נהנין ולא מועלין וכל היכא דאמרינן כי האי גוונא אינו אסור אלא מדבריהם. וחמש חטאות מתות נמי אסמכתא הוא דהילכתא גמירי להו, והכי אמרינן בנזיר [כ"ה ע"ב] ובתמורה [י"ח ע"א].
<h2>דף כג:</h2>
[ויקרא ה' י"ט] אשם לה', יכול אפילו כולו לבדק הבית תלמוד לומר אשם לכהן. אי אשם לכהן יכול ינתן כולו לכהן, תלמוד לומר אשם לה'. הא כיצד מותר אשמות נופל לנדבה וילקח בהם עולות, הבשר לשם והעורות לכהנים. אין לי אלא מותר אשמות, ומנין מותר חטאות מותר עשירית האיפה מותר קיני זבים קיני זבות וקיני יולדות ומותר קרבנות נזיר ומצורע והמקדיש נכסיו ויש בהם דברים ראויים למזבח יינות שמנים סלתות ועופות מנין שימכרו לצרכי אותו המין ויביא בדמיהם, ת"ל אשם אשם. זה הכלל כל שהוא בא משום חטא ומשום אשמה ילקח עולות, הבשר לשם ועורות לכהנים. זה מדרש דרש יהוידע כהן גדול אשם הוא אשום אשם לה' נמצאו שני כתובים קיימים אשם לה' ואשם לכהן ואומר כסף חטאות לא יובא בית ה' לכהנים יהיו. [תורת כהנים ויקרא דבורא דחובה פכ"א הלכה ה'—ו']. אשם לה' יכול יפול כולו לבדק הבית, פי' מותר האשמות דהא במותרות איירינן הכא כדדרשינן לעיל מאשם הוא אשום. ת"ל אשם לכהן, פירוש דכתיב לעיל בערכך לאשם אל הכהן. אין לי אלא מותר אשמות מותר חטאות ומותר קיני זבין וכו', פירוש מותר חטאות כבר נפקא לן בפרשת שמיעת הקול מדכתיב והביא את אשמו לה' על חטאתו, אלא מותר קיני זבים וזבות וקיני יולדות ומותר קרבנות נזיר ומצורע הוא דנקט להאי קרא. וכן הא דקתני בהדייהו והמקדיש נכסיו והיו בהן דברים הראויין לגבי מזבח וכו', לאו (מדרש') [מהאי דרשא] אצטריכא ליה דהא ליכא בהו חטא ואשמה, ובשקלים ירושלמי [פ"ד ה"ד] נפקא לן מכל נדריהם וכל נדבותם אשר יקריבו לה' לעולה, ובראש הסדר בפרשת עולה מפיק לה ר' אלעזר להא מילתא מכבשים לעולה ועזים לעולה, ותנאי נינהו. אי נמי איכא למימר דמהתם נפקא שכולם באים עולות, אבל שיהו עורותיהם לכהנים לא למדנו עור העולה לכהן אלא בעולת נדבה מיוחדת אבל בעולת המותרות אימא לא, קמ"ל אשם לה' ואשם לכהן וכתיב אשום אשם לרבות את כולן וכן עיקר. ובהאי תירוצא מיתרצי כולהו מותרות. ובזבחים פר' טבול יום [ק"ג ע"א] תניא עולת איש פרט לעולה הבאה מן המותרות שלא יהו הכהנים זכאין בעורה דברי ר' יהודה, אמר לו ר' שמעון א"כ בטלת מדרש יהוידע הכהן אשם הוא אשום אשם לה' כל שבא משום חטא ומשום אשמה וכו', והדר ביה ר' יהודה לגבי ר' שמעון דסתם ספרא ר' יהודה וקאמר הכא דכולהו מותרות עורותיהם לכהנים. מיהו קשיא לי הא דגרסינן הכא עולת איש פרט לעולת הקדש דברי ר' יהודה ורב הונא מפרש לה במקדיש נכסיו סתם והיו בהם בהמות הראויות לגבי מזבח זכרים ונקבות ר' אליעזר אומר זכרים ימכרו לצרכי עולות וכו' ר' יהושע אומר זכרים הם עצמם יקרבו עולות וכו' ושאר נכסים יפלו לבדק הבית ואפילו לר' יהושע דאמר אדם חולק את נדרו הני מילי בשר אבל עור תפיס פירוש לבדק הבית, והכא אמרינן במקדיש נכסיו והיו בהם דברים הראויין לגבי מזבח שימכרו לצרכי אותו המין ויביא בדמיהן עולות בשר לה' ועורות לכהנים. ונראה לי דשאני יינות ושמנים ועופות מבהמה, מפני שהבהמה אין עורה ראוי למזבח כלל ומשו"ה עור דידה נתפס לבדק הבית ואע"פ שהיא קרבן עולה, אבל יינות ושמנים ועופות הנה הם דברים הראויין למזבח, הילכך כשהוא לוקח בדמיהם עולות אין הקדש בדק הבית חל על העורות מפני שלא היה באביהם דבר שיחול עליו הקדש בדק הבית. ואומר כסף אשם וכסף חטאות לא יובא בית ה' לכהנים יהיו. פירוש למותר אשמות ומותר חטאות לא יפול לבדק הבית אלא חלק יהיה לכהנים ומאי ניהו עורות.
<h2>דף לא:</h2>
הקדיש תרנגולת (למזבח) [לבדק הבית] מועלים בה ובביצתה. חמורתא (למזבח) [לבדק הבית] מועלים בה ובחלבה. תורים לבדק הבית מועלים בהם ובביציהם. בור מלא מים אשפה מליאה זבל שובך מלא יונים אילן מלא פירות שדה מליאה זרעים, (ו)מנין שמועלים (במה שבתוכו) [בהן ובמה שבתוכן] תלמוד לומר [ויקרא ה' ט"ו] קדשי ה' ריבה. יכול אפילו הקדיש תורים למזבח יהו מועלים בביציהם הקדיש בור ואח"כ נתמלא מים אשפה ואח"כ נתמלא זבל שובך ואח"כ נתמלא יונים אילן ואח"כ נשא פירות שדה ואח"כ נתמלא עשבים יכול יהו מועלים [בהן] ובמה שבתוכן ת"ל מקדשי ה' מיעט. רבי יוסי אומר המקדיש את השדה ואת האילן מועלים בהם ובגידוליהם מפני שהם גידולי הקדש. [תורת כהנים ויקרא דבורא דחובה פ"כ הלכה ד'—ה']. יכול אפילו הקדיש תורים למזבח מועלין בביציהם וכו'. במס' מעילה [י"ב ע"ב] מתרץ לה בשהקדישן קדושת הגוף לפי שהביצים אינם ראויין לקדושת הגוף, אבל הקדישן קדושת דמים למזבח דברים הראויין למזבח מועלין בהן ובביציהן שהרי אמרנו למעלה הקדיש למזבח דברים הראויין לבדק הבית מועלין בהם וההיא ודאי בשהקדישן קדושת דמים למזבח וכן כולם. והא דאמרינן שהמקדיש תורים למזבח קדושת הגוף אין מועלין בביציהן מיתחזי לי דוקא שכבר היו ביצים נגמרות במעיהן בשעת הקדשן שאין קדושת הגוף חלה עליהם אבל לא היו נגמרות ואח"כ נגמרו וילדו זכר הוכשרו למזבח ע"ג אמם וחלה עליהם קדושת הגוף דכבר היו בני מעילה הילכך אפילו נולדו לאחר מכאן מועלין בהן לפי שהן כטלה ונעשה איל.
מנין לרבות חמש חטאות מתות, ת"ל [ויקרא י"א ד'] ממעלי הגרה טמא. מנין לרבות פסולי המוקדשים, ת"ל ומפריסי הפרסה טמא. מנין לרבות חלב חמש חטאות מתות, ת"ל ממעלי הגרה טמא. מנין לרבות חלב פסולי המוקדשים, ת"ל מן השסועה טמא. [תורת כהנים שמיני פ"ד ה"א]. ומנין לרבות חמש חטאות מתות ת"ל מעלה גרה טמא. נראה לי דההוא דמשנה תורה דריש השתא ודייק' נמי דקתני השסועה טמא והיא השסועה הכתובה במשנה תורה. א"נ מעלה גרה דכתיב בגמל ומעלה גרה דכתיבי בשפן וארנבת יתירי נינהו כדאמ' לקמן, דהוה מצי למכתבינהו כולהו בחד קרא כדכתבינהו במשנה תורה את הגמל ואת הארנבת ואת השפן כי מעלה גרה המה ופרסה לא הפריסו טמאים המה לכם ולמה לי למפרט בהו בכל חד וחד מעלי גרה, ש"מ לרבויי חמש חטאות מתות. הא דקתני מנין לרבות פסולי המוקדשין, פי' שאם עבר ושחטן קודם פדייה משום דבעינן העמדה והערכה. ומנין לרבות חלב פסולי המוקדשין, פי' בין לפני פדיונם בין לאחר פדיונם. והכי אמרינן בבכורות [ט"ו ע"א] תזבח ולא גיזה ואכלת ולא לכלביך בשר ולא חלב. ומיהו הנך כולהו מדרבנן נינהו דהא אמרינן במתני' דמעילה [י"ב ע"ב] חלב המוקדשין וביצי תורים לא נהנין ולא מועלין וכל היכא דאמרינן כי האי גוונא אינו אסור אלא מדבריהם. וחמש חטאות מתות נמי אסמכתא הוא דהילכתא גמירי להו, והכי אמרינן בנזיר [כ"ה ע"ב] ובתמורה [י"ח ע"א].
